- מפקא
- מִיפְּקָא, מִפְקָאm. (נְפַק) 1) exit, end. Targ. Ex. 34:22 (ed. Berl. מִיפְּקַהּ; cod. 7 מַפְּקָהּ; oth. מִפְקָא, מִפְקַת; v. Berl. Targ. O. 2, p. 3 1); ib. 23:16.Pl. מִיפְּקֵי, מִפְקֵי Y.Ter.VIII, 46b bot., sq. במ׳ שובתא = h. מוצאי שבת, v. מוֹצָא III. 2) going out, v. מֵעֲלָא.
Dictionary of the Targumim, the Talmud Babli and Yerushalmi, and the Midrashic Literature. Jastrow, Marcus. 1903.
